זוכרים את אברהם

סתם יום של חול בשנת 1974 ישב לו אברהם וקרא עיתון בסלון של הבית בירושלים. היתה טלוויזיה שחור-לבן עם יכולת של עד 7 ערוצים, והיה שולחן מתקפל מאחורה, גם מגרמניה. והיה את הפוף האדום עליו ישב.

אז מגיע אלכס מהבית ספר עם הרבה בוץ אבל גם עם ספר אלגברה של משלר. אברהם תמיד מת על ספרים, וזה היה ספר עבה ביותר ועוד בעברית, אז הוא פשוט התנפל. ועם הספר הזה עשינו שמח הרבה זמן למרות שאברהם לא ממש התעניין במשוואות ובמספרים בינארים, אבל הסיפורים מסביב היו מעניינים ביותר.

אברהם אהב משחקים יותר פשוטים כמו גימטריות. למשל, מה ההבדל בין רצוי למצוי? כסף. מתישהו ניסה להתעניין בקיברנטיקה כי הרבה מהסיפורים דיברו על המהר"ל מפראג והגולם, אבל מתישהו גם זה נהיה מסובך מדי וכמה ספרים בספריה חיכו לאלכס שיקרא אותם.

  

קשה, קשה

פה ושם כן היה שואל אותי על דברים שקרא במאמר בעיתון או בספר והיו עם קשר למתמטיקה או לפיזיקה, אז ניסינו לדבר על מספרים ממשיים ודמיוניים או על חוק המספרים הגדולים. כמעט אף פעם זה לא הצליח, ומן הסתם כל המורים למתמטיקה שהיו לאברהם בתיכון לא הצליחו להסביר כמעט שום דבר.

אני מאוד הערכתי שאבא היה מרצה בפקולטה למדעי הרוח ועבד עם אנשים ידועים כגדולים בתחומם, כמו אברהם רוזנווסר שהיה מנהל חפירות ענקיות במצרים, וכמה כמרים שהיו המורים של מי שהיום אפיפיור. אז כדי להתנסות בעולם של לימודים בלי משוואות לימדתי שנתיים במדעי החברה. ואז כשהגעתי לארץ גם חרשתי את כל הספריות, לא רק של הנדסה.

כאשר הייתי מתרגל בפקולטה להנדסה יצא לי לתרגל כמה שנים את אותו הקורס ודי ידעתי את כל השאלות ואת כל התשובות, והיה כיף גדול ללמד. גם הכנסתי בדיחות בתרגילים, שיהיה פחות משעמם. אז בשנה ששחר נולד אבא הגיע באמצע הסמסטר וביקש להיות נוכח בתרגיל. המצאנו סיפור למקרה שמישהו ישאל מי זה, ונכנסנו.

אבא ישב כמעט שעתיים כמו טאטעלע ואף אחד לא זיהה שהוא אבא שלי כי אנחנו לא היינו דומים בכלל. אחרי התרגיל עזבנו לקפטריה של משפטים ודיברנו על איך זה ללמד באוניברסיטה ולבדוק את אותו התרגיל 60 פעם.

בתקופה הזאת אבא כבר חולה וכל ביקור בארץ היה מטעין אותו לכל השנה. בדרך כלל ביקר תלמידים לשעבר שלימדו במדעי הרוח או מדעי היהדות, וגם בספריות ובבית התפוצות. אז חשבתי שחובה שלי להכניס אותו גם להנדסה. שם יצא לו להכיר מלים עבריות כמו "התבדרות" או "תכנות" שברור לי שהוא עצמו לא השתמש בהן.

לסיום, אבא שלי היה מכור לספריות.

כשהייתי קטן לא היה לי חדר, אלא ישנתי בספריה. הייתי בטוח שככה קוראים לחדר. ואבא יכול היה לבוא באמצע הלילה ולהדליק את האור כי בא לו רעיון חדש, או אכל אותו איזה ספק. אני משוכנע שהנינים שלו לא יבינו מי צריך חדר שלם בשביל ספרים. גם אני קצת חושב ככה היום.

למרות מה שנראה, לאברהם לא היה מחשב נייד

אבל הספריה היתה הכלי שלו, ודרכה הוא הצליח לפרנס משפחה מהוראת העברית, שזה מה שהוא רצה. יותר קל יכול היה להיות עורך דין או סוחר במתכות, אבל אבא התעקש ועבד עד מאוחר ולפעמים גם סופי שבוע, וזה מה שנשאר לי: גם אם זה יותר קשה, תעשה מה שאתה אוהב.

יש עוד דברים שלמדתי, ויש עוד תלמידים, אבל היום נסתפק בזה.

אגב, לבסוף אבא שלי אשכרה קיבל תואר מהנדס חשמל. רק מה, המבחנים עלי...